פסיכופתיה

בהגדרתה המילונית, פסיכופתיה היא "כל שיטה המקלה או מרפאה הפרעות נפשיות, ריגושיות או התנהגותיות", ומייצגת את כלל סוגי ההתערבויות הנפשיות שאינן פסיכיאטריות.

בשמה האחר היא מוכרת לנו כ"טיפול פסיכולוגי".
מטרת הפסיכותרפיה היא לפתור בעיות נקודתיות של הפונים לטיפול או כדי לשפר את איכות החיים והתפקוד

היא מהווה טיפול רגשי היכול לסייע בעת משבר, בהתמודדות עם מצוקה, דיכאונות, חרדות שונות, פיטורין, והפרעות שונות על-ידי אמצעים שונים שמקור חלקם הוא מענף הפסיכולוגיה, ולהביא לשיפור במצב הנפשי, החברתי וההתנהגותי של האדם.

עיקרו של טיפול זה הוא עיסוק בהבעת רגשות ומחשבות על ידי ביטויים הדמיונות שלנו, ושל רבדים מודעים ובלתי-מודעים,

כאשר המטרה היא להסיר מועקות פסיכולוגיות באמצעות דיבור ולא על-ידי נטילת תרופות פסיכיאטריות.

הבנת הרבדים העמוקים יותר של ההתנהגות הבלתי-מודעת שלנו והבאתם אל פני השטח הופכת אותם למכבידים פחות ומאפשרים לנו להתנהל בצורה קלה יותר עם רגשות או זיכרונות מכאיבים,ולהבין בצורה טובה יותר את התשובה לשאלה "למה אנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים?"

מי שעוסק בפסיכותרפיה הוא בעיקר הפסיכולוג הקליני, אך ישנם מטפלים נוספים שעברו הכשרה

למתן טיפול בשיטה זו – עובדים סוציאליים, פסיכיאטרים, קרימינולוגים קליניים או מטפלים באמצעות אומנויות.

שיטת הטיפול הנקראת פסיכותרפיה כוללת בתוכה זרמים שונים של טיפול כגון טיפול פסיכודינמי, טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT),

לוגותרפיה, פסיכותרפיה טרנס-פרסונלית פסיכותרפיה הוליסטית, פסיכואנליזה, טיפול אסטרטגי-אינטגרטיבי ועוד.

הפסיכותרפיסט הוא ניטרלי ככל האפשר והוא משתדל שלא להשתמש בהשקפת העולם האישית שלו לגבי הנושאים העולים בטיפול,

ולא לתת לה להטות את היחס שלו.

נכון לומר כי למטפל יש דעות ועמדות אישיות אך במהלך הכשרתו הוא להיות מודע לעמדות אלה, ולראות כיצד הן יכולות להתערב בטיפול ולהשפיע על התייחסותו למטופל.

ראוי לציין כי תפקידו של המטפל היא לא לתת עצות בנוגע לבחירות שאנו עומדים בפניהן,

אלא לכוון את רגשותינו ומחשבותינו אל המקום בו נוכל לקבל את ההחלטות הנכונות לנו בעצמנו.